​

ככל שילדכם גדל וכישורי השפה שלו משתפרים, אתם עשויים לשים לב לגמגום או בעיה אחרת בשטף הדיבור. כ-5% מהילדים צפויים לחוות קושי כלשהו בשטף הדיבור (בין אם ביטוי קטוע של מילים, חזרתיות במהלך הדיבור על מילים או משפטים וכדומה), לרוב בגילאי שנתיים עד חמש שנים. כמו כן, שכיח שהילד יחווה תקופות של שיפור או נסיגה בשטף הדיבור. זה יכול לקרות ללא סיבה נראית לעין, אך במקרים רבות מדובר במצבים בהם הילד נרגש, עייף או שמרגיש צורך למהר בדבריו.  

במרבית המקרים הפרעות אלו בשטף הדיבור הינן טבעיות ולא צריכות לעורר דאגה, לרוב נובעות מההתפתחות השפתית המהירה של ילדכם בתקופה זו הכוללת הרחבת אוצר המילים וחיבור מילים בודדות לכדי יצירת משפטים בעלי משמעות חדשה. בתהליך התפתחות מהיר שכזה זה רק טבעי שיהיו מדי פעם קשיים בדרך. אך כיצד תוכלו להבדיל בין בעיית שטף טיפוסית לבין בעיה מורכבת יותר שעשויה להוביל לגמגום גם בעתיד? 

​

למה עליכם לשים לב?

הסימנים הבאים מעידים על גמגום שאינו אופייני להתפתחות שפתית תקינה של ילדים.

• חזרה על צלילים או הברות, לדוגמה, תסתכל על ה-ת-ת-ת-ינוק

• הארכת צלילים (כמו האות הראשונה בתחילת מילה)

• חסימות – אם נראה שהילד מנסה לדבר או להוציא קול ללא הצלחה

• התנהגויות אופייניות נלוות לקשיי דיבור – מצמוץ, הסתכלות לצדדים, הימנעות מקשר עין, כחכוח בגרון וכדומה

• תגובה שלילית או תסכול בתגובה לדיבור

• היסטוריה משפחתית של גמגום

• הפרעה בשטף הדיבור הנמשכת מעל 6 חודשים

במקרים אלו עליכם לפנות לייעוץ ובדיקה לטובת הערכת ההתפתחות השפתית של ילדכם ובמידת הצורך התאמת טיפול.

​

טיפול

במידה וילדכם סובל מגמגום שאינו טיפוסי להתפתחות שפתית תקינה, מומלץ לפנות לטיפול בהקדם, בעדיפות לפני הכניסה לבית הספר. ישנן שתי גישות טיפוליות – הראשונה אינה ישירה, במהלכה קלינאי תקשורת מנחים את ההורים כיצד לשנות את סגנון התקשורת שלהם עם הילד ובכך להפחית את הגמגום. הגישה השנייה הינה טיפול ישיר, משמע קלינאי תקשורת עובדים ישירות עם הילד על אסטרטגיות דיבור שיקלו על הגמגום ויסייעו לו בהבנת ההבדל שבין דיבור שוטף לדיבור קטוע. לרוב, לאחר גיל 7 יורדת הסבירות שהגמגום יעלם לחלוטין, אולם טיפול עדיין יכול לסייע ולשפר את חומרת המצב. 

​

כיצד אתם, ההורים, יכולים לעזור?

• הפחיתו את הלחץ סביב התקשורת. ניתן לעשות זאת באמצעות זיהוי סיטואציות המחמירות את הגמגום אצל ילדכם והימנעות מהן, ניסוח משפטים בתור תגובה ופחות כשאלה פתוחה. 

• אם ילדכם מודע לגמגום, שוחחו על כך בפתיחות ובגישה חיובית. 

• סבלנות – תנו לילדכם לסיים את מה שהחל לומר מבלי לקטוע אותו.

• דוגמה אישית – האטו את קצב הדיבור שלכם, השתמשו בהפסקות בין משפטים ושוחחו באופן רגוע, כך שילדכם יוכל לחקות את אופן הדיבור שלכם. 

• פנו לסיוע רפואי במידת הצורך, מוקדם ככל הניתן. 

​

מקורות

1. https://www.healthychildren.org/English/ages-stages/toddler/Pages/Stuttering-in-Toddlers-Preschoolers.aspx

2. https://www.uptodate.com/contents/etiology-of-speech-and-language-disorders-in-children?search=language%20delay&source=search_result&selectedTitle=5~93&usage_type=default&display_rank=5#H9